התיעוד האחרון

רון לא הספיק לענות לשאלה האחרונה מאביו, דניאל הותיר אחריו עדות מצמררת לפני המלחמה בעזה ואלחי הבטיח משהו שלא הספיק לקיים. יום הזיכרון תשע"ח, וואלה! NEWS מציגה: התיעוד שהותירו החללים. פרויקט מיוחד



שני טיומקין | 17.4.2018

''מה קורה ילד, אתה לא עונה'': רון קוקיא, בן 19 מתל אביב

סמל רון קוקיא, לוחם חטיבת הנח''ל, בן 19 מתל אביב, נדקר למוות ב-31 בנובמבר 2017 בקרבת הקניון בערד. המחבלים, שני אחים תושבי כסייפה שבנגב, דקרו את רון בתחנת אוטובוס, נמלטו, ונעצרו כעבור כמה ימים. אחרי שנדקר, התמוטט רון ליד מכוניתו של עובר אורח שהזעיק את מד''א, אך מאמצי החופשי להעניק לו טיפול רפואי ולייצב אותו כשלו ומותו נקבע במקום. בעל הרכב סיפר כי רון ניסה להגיד משהו, אך לא הצליח. מנהלת תיכון חדש בו למד רון, לימור מרקנזון, סיפרה שהיה ''ילד מאוד איכותי, מאוד רגיש, מאוד אינטליגנטי, עם עמדות מאוד מגובשות ומוצקות על מה שקורה בארץ, ומוטיבציה מאוד גבוהה לשרת בצה''ל בחיל קרבי. היה ברור לנו מאוד שהראשון שישרת בקרבי יהיה הוא. הוא מגיע ממשפחה שיש לה רקע צבאי, משפחה מאוד מטפחת וחמה''. חברתו יעל סיפרה על ''ילד עם עיניים כחולות גדולות, שהייתי מסתכלת ונמסה כל פעם מחדש. שמחת החיים האינסופית שהייתה לך, חיוך כובש שאף פעם לא ירד לך מהפנים, וכמובן לב זהב. תמיד עזרת לכולנו ונתת יד אפילו כשלא היה צריך. פשוט אוצר''. אחרי מותו נתרמו קרניותיו של רון. בשיחת הווטסאפ האחרונה שניהל עם אביו, ביקש ''כשאתה מגיע תודיע לי, שאני לא אדאג''. כעבור חצי שעה ענה לו רון ''טוב''. לשאלתו ''מה קורה ילד, אתה לא עונה. הגעת?'', כבר לא הספיק לענות. ביום פרוץ המלחמה שלח אשכול גלויה אחרונה. ''למתוקה שלי ולכל המשפחה. אז - כנראה שנעשה את זה בכל זאת. שמרו על עצמכם ואין מה לדאוג במיוחד. אשתדל לשמור על עצמי''. הוא חתם את מכתבו האחרון ב''הרבה נשיקות ועוד יותר לנועם'', בנו. למחרת, בקרב על גבעת התחמושת, הוא הוביל את חייליו בהסתערות ונהרג.




"נשבע לך שלא אכפת לי למות במלחמה": דניאל קדמי, בן 19 מצופים

סמל דניאל קדמי, חייל בקורס מ"כים, בן 19 מהיישוב צופים שבשומרון, נהרג ב-28 ביולי 2014, בחילופי אש באירוע חדירת מחבלים לקיבוץ נחל עוז דרך מנהרה, במהלך מבצע "צוק איתן". דניאל, ששירת בחטיבת "כפיר", נשלח עם יחידתו לקורס המ"כים להשתתף במבצע, ונפגע בקרב מול המחבלים שתקפו את עמדת השמירה שבה עמד. איתו נפלו סמל דור דרעי, סמל נדב ריימונד, סמל ארז שגיא וסמל ברקאי ישי שור. אחותו נטלי סיפרה על "הדבק של המשפחה, שכל חייו מוקף בחברים, מלא כריזמה". דניאל שיחק כדורגל מילדות, ובנעוריו שיחק כבלם בקבוצות הילדים והנוער של מכבי תל אביב, מכבי דרום השרון והפועל כפר סבא. בגיל 16 עזב את הכדורגל, והחליט להקדיש את זמנו ללימודים ולהכנות לשירות הצבאי. עם זאת, המשיך להיות אוהד שרוף של קבוצת הכדורגל בית"ר ירושלים, ככל בני משפחתו. בנובמבר 2013 התגייס דניאל כלוחם בחטיבת "כפיר", בגדוד "חרוב". הוא שובץ לתפקיד הקשר של מפקד המחלקה, והפך לחוליה המקשרת בין המפקדים לחיילים. סגן אור, מפקדו סיפר כי היה בעל "נוכחות מדהימה, ביטחון עצמי גבוה, כריזמה ודעתנו. שמחת החיים המופלאה שלך האירה לנו את הדרך והרימה את כולם במצבים הכי קשים. אין אחד שלא קיבל כתף או דחיפה שהיה צריך ממך". שבועיים לפני שנפל כתב דניאל לידידתו ספיר – "נשבע לך שלא אכפת לי למות במלחמה", כשדאגה לשלומו, השיב "זה הכול כתוב בשמיים".




מנת קרב בלב התופת: אביגדור שוורץ, בן 22 מטבריה

רב טוראי אביגדור שוורץ מטבריה, סופח לסיירת הצנחנים כחייל מילואים במלחמת יום הכיפורים, כשהיה בן 22. ארבעה חודשים לפני המלחמה נולד בנו הבכור, שחף, בזמן שאביגדור, שכונה אבי, למד אופטיקה, וחסך לקראת פתיחת חנות. באוקטובר 1973 נשלח לחזית בסיני, והשתתף בקרבות נגד המצרים. אחרי ימי קרבות כבדים, ב-28 באוקטובר, על הג'יפ בו נסע על מוקש, והוא נהרג בהתפוצצות, בה נהרגו שני חיילים נוספים. חייל שהכיר את אבי הביא לאביו יעקב, מצלמה שהייתה שייכת לבנו ונמצאה לידו לאחר הפיצוץ. לא נשאר ממנה כלום, גם סרט הצילום היה שרוף. יעקב לקח את המצלמה המפויחת לחברו, בעל חנות צילום, שהצליח להציל תמונה אחת בסוף הפילם, בה רואים את אבי עם שני חיילים נוספים, אוכלים ארוחה. אבי נראה בתמונה מגודל שיער, עם שני חיילים נוספים איתם נסע בג'יפ התול"ר (תותח ללא רתע). יעקב לא יודע עד היום מי היה החייל שבא לביתו, ומיהם שני החיילים שנראים בתמונה ליד בנו, ומיהו החייל שצילם אותה. הארבעה לא הכירו זה את זה עד המלחמה, וצוותו ביחד על הג'יפ. וכך, בתמונה, שלושה חיילים מאובקים, יושבים על חול המדברים, אוכלים מנת קרב ושותים בהפוגה בתוך התופת. אחרי צילום התמונה המשיכו החיילים לפעילות אליה נשלחו, באזור אום כתף, ועלו על מוקש.




''אמא, יהיה בסדר'': רב טוראי נירן כהן, בן 20 מטבריה

רב טוראי נירן כהן, בן 20 מטבריה, לוחם בחיל השריון בעוצבת "סער מגולן", נהרג ב-28 ביולי 2014 מפגיעת פצצת מרגמה סמוך ליישוב במועצה האזורית אשכול. לקראת סיום המבצע, חלק מגדודו של נירן ישב בשטח הכינוס סמוך לרצועת עזה, בהמתנה לפקודות, יום אחרי שחזר מחופשה בביתו, אליה יצא מבסיסו הממוקם ברמת הגולן. כשהמתינו החיילים נפלה פצצת מרגמה שהביאה למותו של נירן, ושל שלושה חיילים נוספים – רב-סמל עדי בריגה, סמל-ראשון אליאב אליהו חיים כחלון ורב-טוראי מידן ביטון. חברו הקרוב גיל סיפר כי נירן היה "אח יקר. אהב לתרום ולעזור לכל החברים בגדוד". הוא היה ילד מופנם ושקט, ביישן ורגיש, עדין ונעים הליכות, מנומס ותמיד נותן כבוד להוריו ולסובבים סביבו. אחותו תיארה אותו כ"שחור עיניים, עם חיוך ביישן ונבוך, עם שמחת חיים אינסופית". הבילויים החביבים על נירן היו ערבי קריוקי. הוא אהב מאוד להאזין למוזיקה ים-תיכונית ולמוזיקה שחורה. בסוף התיכון הכיר נירן את אסטר, חברתו הראשונה, השניים היו לזוג אוהב במשך שנתיים, עד נפילתו. לפני שיצא למבצע אמר לאמו: "אני יורד לעזר לחברים שלי, אמא. יהיה בסדר. צריך עכשיו ללכת להילחם על המדינה, אמא, כל החברים שלי נמצאים שם ואני צריך לעזור להם". בתמונתו האחרונה, שצולמה דקות לפני נפילת הפצמ"ר, הוא מביט ברב-טוראי מידן ביטון מניח תפילין. שניהם מצאו את מותם דקות ספורות לאחר מכן.

''ואם ייפול פה פצמ''ר?'': רב''ט טוראי מידן ביטון, בן 20 מנתיבות

רב טוראי מידן ביטון, בן 20 מנתיבות, נהרג ב-28 ביולי 2014 מפגיעת פצצת מרגמה סמוך ליישוב במועצה האזורית אשכול, במהלך מבצע צוק איתן. מספר ימים לפני כן איבד מידן את חברו לפלוגה ומפקדו, סמל-ראשון גיא לוי, שנהרג במהלך פעילות מבצעית במרכז רצועת עזה. יום לפני שנפל הגיע מידן לחופשה בביתו, נפגש עם משפחתו ובילה שעות עם חבריו. למחרת שב עם יחידתו מחטיבה שבע של חיל השריון לשטח הכינוס, וכעבור כמה שעות נהרג. מיד היה נער אהוב שהתמחה בחיקויים ובמופעי סטנד אפ, וכיכב בכל מסיבה. אחותו צליל הצעירה ממנו בשלוש שנים, סיפרה על "אח גדול שהיה כמו חבר טוב. ראינו סרטים יחד, נסענו לים כאילו אני אחת מהחברים שלו, לא אחותו הקטנה. ישבנו, צחקנו, דיברנו וכמובן כמו אח גדול ואחות קטנה גם רבנו, אבל בסופו של דבר תמיד השלמנו. הוא נתן לי את ההרגשה שיש על מי לסמוך, יש לי עם מי לדבר ויש מי ששומר עלי". במותו, סיפרו הוריו, היה מידן "טהור" – יום קודם הסתפר, ובאותו בוקר הגיע מהבית מצוחצח מסודר. עשר דקות לפני נפילתו הוא צולם על ידי אנשי חב"ד מניח תפילין. עוד סיפרו ההורים על שיחה שניהל מידן עם חברתו דניאל יום לפני נפילתו. כשאמרה לו שהגוף צריך לנוח, ענה שינוח בקבר. בשיחה בין חברים דקות לפני נפילתו, כשכל אחד סיפר מה יעשה אחרי הצבא, תהה מידן – ומה אם בעוד חצי שעה ייפול פה פצמ"ר. מהפצצה נהרגו מידן, ושלושה חיילים נוספים – רב טוראי נירן כהן, רב-סמל עדי בריגה וסמל-ראשון אליה אליהו חיים כחלון.




''נראה לי שלא אחזור הביתה'': סמל אלחי טהרלב, בן 20 מטלמון

סמל אלחי טהרלב, בן 20 מטלמון, לוחם בחטיבת גולני, נהרג ב-6 באפריל בפיגוע דריסה בצומת עפרה. המחבל שדרס את אלחי, ופצע צעיר נוסף, נסע על הציר מספר פעמים בחיפוש אחר יעדים לפגיעה, וכשזיהה את אלחי ואת הפצוע דרס אותם. תקופה קצרה לפני כן ישב המחבל בכלא הישראלי במשך כארבעה חושים, בגין ניסיון חדירה להתנחלות אדם ב-2015. בעמוד הפייסבוק שלו הופיעה תמונה מפיגוע דריסה בסילוואד, עם הכיתוב ''אללה ירחם עליך, גיבור''. אלחי למד בישיבת ההסדר בתקוע, והיה חברם של אייל יפרח, נפתלי פרנקל וגיל-עד שער, שלושת הנערים שנחטפו ונרצחו לפני מבצע צוק איתן. אביו של אלחי, אוהד, סיפר על נער ש''עם חיוכו המקסים ידע לדבר ללב ולהכיל את כולם. הוא אמר לי שהדבר היחיד שעניין אותו זה להגן על עם ישראל, גם אם זה אומר שייאלץ למסור את נפשו. היה בן יקר, צמא לאלוהים, לכל מה שיש בו חיים''. בהתכתבויות הווטסאפ בשבוע שקדם למותו של אלחי, שאל אותו אביו: ''ערב טוב צדיק שלי. מתי נזכה לראות את זיו פניך?''. ''נראה לי שלא אחזור איתך הביתה, אחזור יותר מאוחר'', כתב לו אלחי. ב-6 באפריל כתב האב: ''תעדכן מה קורה. מה שלומך?''. באותו יום נדרס אלחי ומת.




''לא יודע כמה אהיה זמין'': סמל ראשון אבינעם דוד כהן, בן 22 מירושלים

סמל ראשון אבינעם דוד כהן, בן 22 מירושלים, נהרג ב-27 בספטמבר 2017 בהתהפכות תותח מתנייע (תומ''ת) של חיל התותחנים בתרגיל ברמת הגולן. בתאונה נהרג גם סגן-משנה אבשלום ערמוני, ונפצעו ארבעה חיילים נוספים. התאונה אירעה בשעת לילה מאוחרת, במהלך תרגיל בקורס מ''פים-מג''דים. תחקיר התאונה העלה כי במהלך סדרת השטח בקורס, תורגלה תנועה לילית של הכלים השונים בשטח על ציר עפר. כשהכלים חצו את הכביש באזור צומת נפח בצפון, נהג התומ''ת דיווח כי הוא מסונוור על ידי השיירה שחצתה לצד השני – והתהפך לתהום בעומק של כשישה מטרים. מפקדו של אבינעם, סגן-אלוף אפי מזרחי, סיפר על חייל ''חדור מוטיבציה, קסם אישי רב ונכונות להשתפר''. הרב אליקים לבנון, ראש ישיבת אלון מורה שבה למד אבינעם סיפר כי היה ''עקשן, מתוק ואידיאליסט''. בהודעות קוליות ששלח לפני התאונה ביקש מחברו לישיבה שישמור לו מקום. הוא הסביר כי הוא מקליט הודעה קולית כי הוא ''מתחיל תרגיל, ולא יודע כמה אהיה זמין''. ראש הישיבה העיד עליו כי ''התורה שלמד נגע בו עמוק-עמוק''. כך מעידה גם בקשתו האחרונה, לשבת במקום טוב בזמן התפילה – ''כמה שיותר קדימה''.




''אתן לך את כל העולם'': רב סרן צפריר בר אור, בן 32 מחולון

רב סרן צפריר בר-אור, סגן מפקד גדוד הסיור בחטיבת גולני, בן 32 מחולון, נהרג בשג'אעיה ב-20 ביולי 2014, במהלך מבצע צוק איתן. צפריר התגייס לגולני, פיקד על מחלקה בגדוד 12, והיה מפקד פלוגה בגדוד במלחמת לבנון השנייה. הוא התקדם ופיקד על יחידת העורב בה החל את שירותו, והוביל אותה בפעילויות מורכבות במבצע "עופרת יצוקה", ואף קיבל הצטיינות מהרמטכ"ל. צפריר נהרג מפגיעת טיל בבית בו שהה. איתו נפלו סרן צבי (צביקה) קפלן וסמל ראשון משה (מושיקו) אסנקו מלקו. חודשיים וחצי אחרי שצפריר נפל, נולד בנו – הראל, אח קטן לליאן. אשתו סיוון סיפרה על אדם עם "שילוב נדיר של צניעות ועוצמה, אהבת אדם שאפשרה לו לגעת בלב האנשים. צפריר הכיר את החיילים היטב, את השאיפות והחששות שלהם, הקשיים והמאוויים שלהם. היה לצפריר סגנון פיקוד ייחודי ששילב רגישות ואהבה אדם יחד עם ערכים ומקצועיות".




''שנה אחרונה בצה''ל!'': סמל ראשון גל גבריאל קובי, בן 20 מטירת כרמל

סמל ראשון גל גבריאל קובי, בן 20 מטירת כרמל, נפל בפעילות מבצעית בחברון ב-22 בספטמבר 2013. במהלך אותו יום, היום שלישי של חול המועד סוכות, הגיעו המוני מבקרים למערת המכפלה בחברון. על האזור שמרו חיילי גדוד רותם בחטיבת גבעתי, בה שירת גל. בשעה שש בערב ירה מחבל ממארב כדור שפגע בצווארו של גל, שעמד על משמרתו בצומת בית המרקחת, ופצע אותו באורח אנוש. הוא פונה לבית החולים ''שערי צדק'' בירושלים, שם נקבע מותו. מפקדו של גל, רב-סרן אליק, סיפר על נער עם ''ראייה מערכתית וחוש הומור בריא. ממושמע, בוגר ובעל מוטיבציה גבוהה מאוד להצליח בכל משימה שתוטל עליו. הוא גילה יכולות גבוהות מאוד בתחומים שבהם עסק. גל פעל באופן משימתי להצלחה יתרה בתפקיד, ואף לקח על עצמו משימות שאינן בתחום אחריותו, דבר המאפיין את גל לאורך כל תפקידו. עבודתו של גל בצוות החפ''ק הייתה מעולה ויעילה''. בפוסט בפייסבוק שכתב לקדל ראש השנה, סמוך למותו, ביקש ''שתהיה שנה טובה ומתוקה חברים יקרים. שנה של הנאה אינסופית, של התחלות חדשות. שנה של אושר – ולא פחות חשוב, שנה אחרונה בצה''ל!''.